התנועה הלאומית היהודית המודרנית נולדה במאה ה־19, אך שורשיה נטועים בהיסטוריה ארוכת ימים של עם עתיק. עוד מימיה הראשונים של התנועה היו בה דעות שונות, לעיתים מנוגדות, על עברם של היהודים ועל אודות מצבם בהווה. הלאומיים היהודים, ובתוכם גם הוגי הרעיון הציוני, היו חלוקים ביניהם לגבי חזון העתיד. אולם הם השכילו, גם אם לא תמיד, לשתף פעולה ביניהם תוך כדי פשרות והסכמות. הנכונות לפשרה ולהצנעת הניגודים הייתה, לדעת היסטוריונים לא מעטים, אחת הסיבות העיקריות להצלחתה הפוליטית של התנועה הציונית.
בסדרה "חמש קריאות בהגות הציונית" יוצג מבחר נושאים עקרוניים מתוך חזונם של הבולטים והמשפיעים בין מעצבי המחשבה הפוליטית הציונית. בין הדמויות שנפגוש בסדרה: מייסד הציונות המדינית בנימין זאב הרצל, ממבשרי הציונות הדתית רבי יהודה אלקלעי, מחַיֶה השפה אליעזר בן יהודה, מהוגי הציונות הסוציאליסטית נחמן סירקין, ומייסד תנועת בית"ר זאב ז'בוטינסקי. הציר המשותף לנושאים ולדמויות הללו, שגבר, לפחות עד השנים האחרונות, על פערים רעיוניים בלתי ניתנים לגישור ועמעם מחלוקות פנימיות, הוא ההסכמה בדבר ייסוד ישות מדינית יהודית בשטחי ארץ ישראל והטענה המשותפת להמשכיות קיום תרבות היונקת ממורשת העבר.
פרופ' ישראל ברטל הוא חוקר תולדות עם ישראל בעת החדשה בארץ ישראל ובתפוצות. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, והיסטוריון המלמד באוניברסיטה העברית בירושלים.
