חוכמה או עורמה?

בעת העתיקה פיתחו חכמי ישראל טכניקה של "פרצות משפט", המשתמשות בפערים בהלכה כדי לאפשר מעקף של החוק מבלי לעבור עליו. החכמים עשו זאת בניגוד למשפט היווני־רומי, שהיה נהוג באותה התקופה בארץ ישראל, שלפיו חל איסור להשתמש בפרצות משפט כדי לא לערער את רוח החוק. חשיבתם של החכמים בנושא הייתה מרובדת: לעיתים השתמשו בפרצות אלו, לעיתים אסרו עליהן, ולעיתים התווכחו על עצם השימוש בהן.

תופעת "פרצות המשפט" קיימת בכל מערכת משפט, אבל איך נבין אותה בתוך מערכת דתית? האם השימוש בפרצות משפט לא מוזיל את הרצינות והכנות של מערכת ההלכה? בסדרה נתחקה אחר התפתחות השיח בנושא ושינוי בו בין התנאים לאמוראים, ובין ישראל לבבל; ונראה כיצד השיח הרבני בנושא זה שיקף את חזון החכמים להלכה ולערכיה. בלמידה של סוגיות מתוך הספרות התנאית והאמוראית, נראה כי התייחסותם של חז״ל לפרצות החוק ביטאה את התעקשותם על יושרה דווקא, הן בתהליך ביצוע ההלכה הן בערכיה. 

ד״ר אילנה שטיין היין היא ראש בית המדרש של מכון שלום הרטמן בצפון אמריקה. ספרה, ״Circumventing the Law: Rabbinic Approaches to Loopholes and Legal Integrity״,  ראה אור ב־2024 בהוצאת Penn Press.