כשהיה עגנון ילד בן ארבע לקחו אותו לבית הכנסת של סבו ביום הכיפורים. עמד הילד עגנון בפתח בית הכנסת ונדמה היה לו שכל המתפללים אחד הם, אך הרגע שבו הם חזרו להיות יחידים – הרגע שבו הקדושה התפוגגה – מילא אותו בעצב שזכר במשך כל חייו. בפרק נתמקד בחוויית הקדושה שעגנון מתאר, נשאל מה הקשר בין קדושה לבין אחדות, ונגלה כיצד החוויה הזו מתחוללת במרחבים שונים בחיינו.